האם על המפקד להשאר עם הפצועים בשדה הקרב או לפקד על הבריאים בנסיגה?
זו השאלה אשר פילון ניצב בפניה ונתן לה מענה ללא היסוס. הוא נשאר להגן בחירוף נפש על חייליו.
לימים, עלתה השאלה "האם נהג נכון?"
היום השאלה הזו נקראת דילמת המפקד פילון, על שמו.
אנחנו במבט לאחור תוהים האם כך היה צריך לנהוג. לקריאה נוספת מהי דילמה?
פרופ. משה ליסק, שהיה בכח החבלנים מספר ששמע על הדילמה רק כ-50 שנה אחרי הקרב.
"דילמת המפקד פילון" הינו מושג אשר שמעתי לראשונה במוזיאון יגאל אלון בגינוסר.
סקרנותי גברה לדעת על שום מה זכה דודי למושג על שמו ולא רק למחנה צבאי על שמו.
קראתי חומר רב: על הפלמ"ח של שנות ה-40 במאה שעברה, על דמות המפקד, וכמובן כל אות כתובה בנוגע לקרב. בנוסף גם חזרתי לימי נעורי ולימודי הפילוסופיה.
ככל שהעמקתי להבין, כך השתכנעתי שהדילמה קשה, אקטואלית וחשובה לחיינו היומיומיים.
ובעיקר, אין לנו תשובה אחת נכונה!
כשהתעקשתי לקבל תשובה, ענו לי שלא היו נשארים עם הפצועים. (והרגישו מאוד לא נח לומר לי זאת)ואז הקשיתי ושאלתי, ונניח מצב היפותטי ובו חו"ח אתם בשטח ושני ילדיכם פצועים קשה לידכם ולא ניתן לפנותם. האם גם אז תיסוגו?
מרבית התשובות התהפכו – כמובן שלא ניסוג! ענו לי.
ובכן, איפה עובר הקו הדק בין לסגת ולהשאר?
להבנתי פילון פתר בנחרצות וללא היסוס את הדילמה – הוא ניסה להציל את הפצועים, אפילו במחיר חייו.
במעשהו זה, אני מרגיש כי פילון ציווה לנו חיים איכותיים. האיכות תבוא מלימוד הדילמה.
וכל המעוניין מוזמן לצאת עמי למסע… שגם אני איני יודע ברגע כתיבת מילים אלה (אפריל 2008), את סופו.
המסע הוא השלמת ההיבטים השונים בהם ניתן לבחון את הדילמה ומתוכם – כך אני מעריך ומקווה – יוכל כל אחד ואחת למצוא את התשובה הנכונה לו/לה.