"אני רעב" הייתי זועק בערב
אבי היה פורס פרוסת לחם שחור
מזליף שמן זית ערבי בנדיבות,
חוצה עגבנייה אדומה בשלה
וסוחט את תוכנה על הפרוסה
אז היה מוסיף מלח ומגיש לי
עיניו בורקות בציפייה
בעודי נוגס
נאבק בשמן ועסיס העגבנייה
משביע את רעבוני
בפרוסות הנאה מימי ילדותו
ולרגע אחד שנינו
נהנים להיות הילד שהוא היה
אהבתנו בטיפול נמרץ, חסרת הכרה
מורדמת מונשמת, עכשיו ללא כאבים
עליות וירידות עצבניות נצפות במסכים
כמו בבורסת המניות אנחנו לא צפויים.
מכשירים מזמזמים לה חמצן לורידים
שיהיה חומר בעירה לתשוקתנו הדועכת
סמבה של מזרקים עם כל מיני חומרים
מגביהה אותנו לעולמות אחרים
בהמתנה לפגוש סוף סוף את אלוהים
להיכנס אל הגן המובטח
עמוס עצי דעת חושניים בנופים מדהימים
שנוכל לחיות יחד ולא נגורש
אחות רחמניה מודדת לנו חום כל שעה
מוודה סימניי חיים חיוניים לאהבה
את ואני שוב בתקווה
שנצא מזה הפעם בשלום.
ללא כתיבת רצף
ללא כתיבת שצף
אני עף אל הדף
המילים הבאות כבר ממתינות
אל תורן להיכתב
היד נשמעת לרחשי הלב
כואב אוהב לוהב
כיף גדול לשמוע את עצמי
לראות את ההתפתחות
נובעת מתוכי
כמעט באופן בלתי אמצעי
עצמאי, בלתי אחראי
בעליל
לא מסונן
לא מסוגנן
כי מאחורי כל זה מסתתר
חופש גדול מאוד
אהבת נעורים
________________________________________
אהבנו לפני כמה עשורים
יש רגעים לתמיד נשארים
יהלומים קטנים מנצנצים
עמוק בלב בחדרי חדרים
אהבתנו- קשת צבעונית בשמיים
תשוקה ואמונה משלבות ידיים
חלומות גדולים של ילדים צעירים
ללא גבולות וללא מעצורים
טעם שפתייך חתום על שפתי
צהלת אהבתך זוהרת לרחוק
גם קופסת כאבים פתוחה לזיכרון
כמו צמח עצוב שמטפס בגרון
זרעי אהבה צעירה שלא נשכח
נשארנו קרובים ורחוקים כל כך
נגסנו בתפוח הגרנו עסיס מתוק
רק הנחש עוד מתגלגל מצחוק
מתקתקת ביעילות את יומי
מלא עמוס וטובעני
שגרה מבורכת
חניה מתמשכת
נינוחה מתנהלת אהבתי
מתחזקת את בני ביתי
שפורעים את תלתלי
ממלאים אותי בחיי
רק לפעמים אני סוערת
רק לפעמים לא מוותרת
על אש קטנה אני בוערת
רוצה גבוה להמריא
את נשמתי להבריא
להעיז לפרוץ גבולות
סוף סוף להתחיל לחיות
להרגיש את ישותי
מטלטלת כל כולי
עיני פקוחות בחלום
כל לילה וכל יום
פזמון: רק לפעמים אני סוערת…
על אש קטנה אני בוערת
על אש קטנה אני נגמרת
תעשה בי
כך וקח וכך
ככל שתרצה
כך וקח וכך
עד שאתרצה
כך וקח וכך
ואחר כך?
אתה תפוצה